השעון באותו יום, תקתק מהר יותר מבכל יום אחר.
ובכל אופן, עצרנו כולנו את השעונים.
עזבנו מאחור סירים ובישולים,
ונפגשנו יחד ביום שישי שבין חורף לאביב
עת השקדיה מתחילה לפרוח.

.

בובות.
יש בהן משהו משובב עין, מחמם ומתוק,
ואין זה משנה מה מספר שנותיכם כאן בעולם.
תמיד יש להן פינה חמה בלב אצל כל בן אנוש (כמעט)

 

נכנסו לצריף קטן וחמים, עמוס בבובות עץ בכל הגדלים, הצורות והמינים.

הן חייכו אלינו כבר בפתח, כשהן משתזפות להנאתן בשמש.
כולם היו שם.
תימנים, חסידים, מקסיקנים, אנגלים, אמהות וילדים.
ממלכה שלמה, שכולה בובות.

 

על הממלכה הגדולה הזו שולט מלך מסור ואוהב,
סבא נחמד שיוצר את בובות העץ שלו באמנות ומסירות, לא שוכח להוסיף הומור ושמחה לכל בובה.

 

הבובות מגיעות אליו כגזעי עצים כרותים.

 

העץ הוא שיוצר את צבע הבובה (אירופאית או אפריקנית) הטקסטורה מוסיפה ייחודיות וחן לבובה.

 

בעזרת כלי העבודה הרבים הן נוצרות.
הן עשויות רק מחומרים טבעיים, עץ וחוטים, ואין בהן שום דבר נוסף אחר.

 

אנחנו מתיישבות מסביב לשולחן שסבא מוטי ערך לנו.
בסלסלאות גדולות נחים החומרים איתם ניצור את הבובה שלנו.

כל אחת בוחרת בובת בסיס, חוטים לקשירה וכובעים.

הו….הכובעים.

 

לא היה דבר קשה יותר בסדנה הזו מבחירת הכובעים לבובה.

המבחר היה ענק, ולא היה כובע אחד שדומה לחברו, לכל כובע היה את הייחודיות שלו.

וכובע, עושה את הבנאדם, סליחה, את הבובה.

 

לא יכלנו לזרוק סתם כובע שיוצא בשליפה,

הרי לפי הכובע נקבע את גורלה של אותה בובה

האם הוא חסיד, ייקה, או אולי פקיד בתחנת הרכבת?

 

הבובות לא התלוננו ומדדו כובעים בשקט ובאצילות.
עד שהגיע הכובע שהתאים בדיוק למראה.

ואז יכלנו לנשום לרווחה

ולהתחיל במלאכת הרכבת הבובה.

 

את תהליך יצירת הבובה אנחנו שומרות בסוד,
למה? כי אין כמו סודות. והבובות אף הן אוהבות את אווירת המסתורין שבסוד.

בסופו של דבר יצא לכולנו בובה מקסימה.

בואו נראה אתכם מנחשים איזו בובה שייכת לכל אמנית

 

את הצעיפים החמודים הוספנו בסוף, כשפרי החליטה לגנדר את הבובה שלה
ואנחנו לא רצינו שיהיו הפליות.

 

המקום מקסים, אותנטי וחמים, כפי שאתם רואים בתמונות.

האווירה חברותית ומהנה.

בתום הסדנה, פתחנו שולחן, עם ירקות, סלטים, לחמניות ומבחר גבינות.

 

בסוף הארוחה הפתיעה אותנו ברוכי קופטייל המוכשרת עם קינוח מהקונדיטריות הצרפתיות,

והרגשנו כאילו לרגע אנחנו בכפר קטן ופסטורלי בפריז.

 

כשהשעון צלצל חצות,
אמרנו שלום לסבא מוטי, ולכל הבובות היקרות.

כשאיתנו עוזבות בובות חדשות
שנולדו בזמן הכי מקסים שיכול להיות.

♥ ♥ ♥

המקום: הבובות של סבא מוטי
צילום: שושי סירקיס

 

אודות שושי סירקיס

צלמת מזון, אמנית ויוצרת. מייסדת ועורכת את אתר רחוב האמן- אתר עיצוב יצירה והשראה.