פעם כשהייתי ילדה קטנה בכיתה ג', המורה ביקשה מאיתנו
לבחור את העונה שאנו הכי אוהבות ולכתוב על זה שיר.
בחרתי בחורף. השיר שלי היה שמח ועליז, הגשם היה קופצני ושובב,
המטריות צבעוניות, והשלוליות משחק והנאה.
השנים חלפו ועדיין האהבה שלי לטיפות שיורדות מהשמים נשארה
כמו אותה ילדה קטנה. וכשהשמים מתכסים בעננים וטיפות שקופות
מרטיבות את הרחובות, אני יוצאת החוצה, "שוכחת" את המטרייה בבית,
ונותנת לגשם לשטוף אותי.
והרגעים האלה בשבילי, הם רגעים קטנים של אושר גדול.

אני יודעת שיש כאלה שגשם בשבילם הוא סיבה טובה לא לצאת החוצה,
שברגע שהם רואים את העננים והטיפות הראשונות מלכלכות להם את החלון המבריק,
הם מתפללים בלחש לבל ישמע איש, שהגשם יפסק וילך, מהר מהר, לפני שטביעות מגפיים
מלוכלכות יכתימו את הרצפה הבוהקת. ומעילים נוטפי מים ייצרו שלוליות להנאת הילדים.

ולא משנה שהגשם הזה יורד, אחרי תפילות רבות של כמה עובדי אדמה שנואשו למים
כדי שיהיה לנו ירקות ופירות לאכול. אבל אנחנו נמצאים רחוק כל כך מהאדמה הבוצית והלחה,
רחוק מספיק מהזרעים, הנבטים והירקות שמבצבצים. ובשבילנו גשם הוא מטרד.

מספיק לנו כמה ימים בעונה, בהם אנו מסכימים שיפתחו השמים.
ובבקשה ששאר הימים בעונה יהיו יבשים, חמימים ומאירים, כדי שנוכל לטייל בחוץ,
לעשות קניות ולצאת לעבודה או ללימודים בלי מטריות ומעילים.

אני מתפללת לגשם.
ובטוחה שגם אתם.
ואני סופרת את הימים הגשומים כאן בעיר.
ויש יותר ימים קרים.
ופחות ימים רטובים.

זה לא מונע ממני, להעביר את עיצוב סביבת העבודה שלי
למוד חורפי, מזמין וחייכני.
עם עננים מאושרים וטיפות גדולות.
והרבה תקווה ותפילה למים ושפע ברכה.

והעפרונות הפשוטים הופכים להיות עננים מסמיקים,
שמשייטים להם בנחת בשמי היצירה,
ומורידים טיפות של השראה.

מציירים סקיצות של חורף אמנותי ויצירתי.

המדף הלבן מתפנה מכל חפץ, ובמקומם מגיעה כוס לבנה שמקושטת בכמה טיפות
מוואשי טייפ ישן שנמצא בקופסה, לתוכה נכנסים העפרונות- עננים, אחד אחד הם מקפצים ושמחים.

אני מאמינה שחלק מיצירה זו השראה, ועיצוב סביבת עבודה מתאימה מוסיפה לנו
השראה טובה ואווירה רגועה. החורף זה זמן לשנות את עיצוב חדר העבודה למקום חורפי
חמים ונעים, תפרדו מהעיצוב הקייצי או הסתווי וכנסו למוד חורפי.

עננים קטנים, הומוריסטים, יוסיפו קריצה וחן ללוח השעם-מגנטי שלכם.
אפשר להוסיף גם טיפות ועננים לסיכות משרד ולהפוך את כל העבודה למעניינת ועיצובית יותר.

את העננים המתוקים אני מצמידה ללוח בתוספת פתגמים ושירים שהופכים
את החורף לעונה הכי מקסימה בשנה.

חלק מהכיף של השנה, זה העונות שלה, השגרה שמתחלפת כל כמה חודשים
וכל עונה יש לה את היופי והקסם שלה. ואני כאן כדי למחות על השם שהוציאו לחורף.
על הדכאון שמלווה אותו בלי שום סיבה.

חורף זו עונה של מים, של שלג, של התאספות משפחתית, של חמימות ופנאי.
ולמרות שאנשים אולי אוהבים שמש ושמים נקיים מעננים.
אני בוחרת בתחזית אחרת.

כי טוב לי שמעונן, וטוב לי שיורד גשם, טוב לי שקר, וטוב לי שיורד שלג!

אז WELCOME חורף.

שמחה שהעונה כאן בשיאה.

ומתפללת לטיפות שירדו וירטיבו אדמה יבשה, וגם אספלט שחור,
מקווה ומייחלת לשלג לבן שיכסה את העיר בשמיכה לבנה, נקייה וצחורה,
ויותר מכל, מבקשת שנהייה מאושרים גם מהחורף!

שבוע מקסים.
ואשמח מאוד שתשתפו אותי, בדעות שלכם לגבי החורף, וכל מה שרצונכם לומר לי,
כאן למטה בתגובות.

***

אני מזמינה אתכם להירשם לאתר שלנו, לקבל עדכונים שבועיים על פוסטים חדשים
ישירות למייל ואולי גם לזכות במתנה בהגרלה החודשית שלנו למנויים בלבד.
והפעם > סט סלסאות סרוגות מתנת האומנית ריקי אפטר.

* באם אינכם רואים את כל התמונות יתכן וזו בעיה בספק האינטרנט (רימון-אתרוג)
ענין זה בטיפול ומקוות שיתוקן בקרוב.

אודות שושי סירקיס

צלמת מזון, אמנית ויוצרת. מייסדת ועורכת את אתר רחוב האמן- אתר עיצוב יצירה והשראה.