בוקר אחד – לא, בעצם זה היה בלילה, תיכף תבינו למה – החלטתי שנשבר לי מפיסת הזוועה ששימשה לי שידת לילה.

היא אפילו לא היתה שידה רשמית. זה היה כיסא קטן שמוצאו לא ידוע, מצופה עור – לא חומר שאהוב עליי, בלשון המעטה, חום – עוד צבע מאד לא אהוב. ובנוסף לכל, גם קרוע. אין לי מושג מה עבר עליי ומתי כשהחלטתי להשתמש בדבר הזה כשידה. ולא ברור למה לא חשבתי קודם על לקנות אחת.

בהתחלה שקלתי אם שווה לי פשוט לחדש את הציפוי שלו. אחרי שרותי הסבירה איך היא מחליפה כיסויים לסטים שלמים, זה נראה הגיוני. אבל ירדתי מזה, כי: א. אני גרועה בלהתעסק עם בדים ועם מהדקי סיכות גדולים. יש לי אומנם סנטימנטים למהדקי הסיכות האלה, שהיו חלום ילדות שלי מאז ימי קישוט הכיתה העליזים. אבל כשגדלתי והשתמשתי בהם – גיליתי שקל יותר לנקב לעצמך את האצבע מאשר לשלוט על הדבר הזה.

וב. הבעיה העיקרית בכיסא הזה, חוץ מכיעורו המזעזע, הוא שלא היה בו מקום לספרים. הייתי תוחבת את כל הספרים שאני בתהליך קריאתם ברווח שבין שתי המיטות, וזה יצר מצבים לא נעימים. אנשים (אחים שלי שבאו לשבת) פתחו לתומם את המיטה במטרה לישון, וגילו את עצמם עוסקים בהחזרת אלפי ספרים למדפים באישון לילה.

 

אז סוף סוף נפל האסימון, ואני הבנתי שהגיע הזמן לקנות שידה נורמלית, עם מקום לספרים ולמנורת לילה, וכמובן למחברת ועט. הרי ידוע שכל הרעיונות הטובים באים בלילה. אולי זה בגלל שחוק מרפי הוא ציפור לילה.

כשהייתי באיקאה שוטטתי באזור השרפרפים / כסאות / שידות ולא מצאתי משהו מידי מגניב. ופתאום עלה לי רעיון – למה שלא אבנה שידה?

מאז שבניתי את סל העיתונים ההוא וגיליתי כמה קל וכיף להתעסק עם קרטון, אני מרגישה כל יכולה.

אפשר לייצר מקרטון כל דבר – ממש כל דבר. אפילו ארון ספרים או מיטה. זאת כמובן אם מבינים בתחום ומכירים היטב את הטכניקה. ברשת אפשר למצוא המון חומר בעניין ולא מעט דוגמאות מעוררות השראה לרהיטים יפהפיים ומושקעים.

אנחנו לא ניכנס לטכניקה המאוד מקצועית, כי לי לא היה כח להתחיל לתכנן, לשרטט ולהשקיע. רציתי משהו מהיר וקל. עשיתי הכלאה חביבה בין השיטה המקצועית לבין הלחנה ואלתור – טוב, לא היתה הלחנה בעצם, אבל כן היה אלתור 🙂 ולפניכם הדרך שלי ליצירת רהיט מקרטון בדרך קלה ומהירה.

נכנסתי לפינטרסט לאסוף קצת השראה. מצאה חן בעיני במיוחד השידה הזאת:

4532516b45344c4e2f2d7b26558f70b9

בעיקר בגלל העובדה שיש עוד אנשים בעולם שמצפים כל מה שזז בניירות עיתון או דפי ספר, כמוני. תמיד טוב לחלוק שגעונות עם אחרים.

אחד הדברים הכי מגניבים בבניה של רהיטים מקרטון זה – שלא צריך שום חומרים מיוחדים ויקרים. בבניית השידה הזו השתמשתי ב:קרטון (כמה מפתיע!) דבק חם, דבק פלסטי, דפי מדפסת, סכין יפני, נייר זכוכית, סרגל, עפרונות, ומוזיקה טובה.

איך מתחילים? כמובן, מתכנון. קודם כל צריך שיהיה לפחות כיוון בסיסי של מה-הולך-בכלל-לקרות-פה.

שרטטתי לי סקיצה מהירה של איך אני רוצה שתיראה השידה שלי. בתחילה חשבתי לעשות דפנות משופעות, או טרפזיות – ואז קלטתי שזה רק יעצבן אותי עם חישובים, ולא בטוח בכלל שייצא יפה.

0

אני אוהבת לאלתר, אז לא השקעתי הרבה זמן בתכנונים ותרשימים מראש. פשוט ניגשתי לעבודה.

בכל אופן יש כמה דברים שאנחנו כן חייבים לדעת לפני שאנו ניגשים לבנות רהיט מקרטון, כדי לבנות רהיטים מקרטון משתמשים בקרטון גלי, עדיף כפול. קרטונים פשוטים לא יחזיקו מעמד.

הורד

אז ראשית חכמה, שלחתי את אחי לקושש קרטונים מהמיחזורית. הוא התרגז, כרגיל, למה הוא צריך להיות שותף לכל הפרפרים שלי, אבל הלך. ייאמר לזכותו שהוא משתף פעולה למרות חוסר הסכמתו עם העניינים הנ"ל.  הסברתי לו בפירוט מה זה קרטון גלי כפול – והוא חזר עם קרטון גלי כפול, אבל אחד של ירקות. הוא לא חשב שכדי לבנות שידה זקוקים לכמות של מיחזורית שלמה, בערך. אז נאלצתי להסתפק במועט.

השלב השני הוא מדידות, שרטוטים וחיתוכים.

מדידות – מחליטים מה יהיה הגודל, הגובה, הרוחב והעומק. אנחנו עומדים ליצור כל דופן בנפרד. לא משנה אם אתם בונים ארונית זעירה או ארון ספרים אימתני – כל חלק אמור להיבנות בנפרד, ואחר כך מתחבר לכדי רהיט שלם.

שרטוטים: משרטטים על קרטון את החלקים. לשידה צריך חמש דפנות – שתיים קטנות לחלק העליון והתחתון, עוד שתים גדולות יותר, לצדדים, ואחת עבור הגב.

נניח שהגב הוא בגודל 20X30. משרטטים מלבן בגודל הנ"ל על הקרטון, וגוזרים שלושה מלבנים כאלה, זהים לגמריי.

שלב שלישי: הדבקת חלקי הדופן זו לזו. במילים פשוטות, מדביקים שלוש שכבות של מלבנים זו על זו, עם הרבה דבק פלסטי ביניהן – ומניחים מעל חפץ גדול וכבד לכמה שעות להדבקה מוחלטת.

מלכתחילה תכננתי לעבוד לפי ההסבר הנ"ל, ליצור כל דופן בנפרד – ואז לחבר הכל לשידה. אבל פתאום קלטתי שארגז הירקות הוא בדיוק הגודל הנחוץ לי, והוא יציב וטוב – אז למה לפרק ולבנות מחדש? יותר הגיוני לחזק את דפנותיו עם עוד שכבת קרטון.

חיזוק דפנות משמעו: הדבקת כמה שכבות קרטון זו לזו, כדי לקבל דופן עבה ויציבה. אני הסתפקתי  בהדבקה של שכבת קרטון נוספת בלבד, אבל אתם אל תהיו חפיפניקים כמוני.

הנה:

1

 

שלב רביעי: חיבור כל הדפנות לרהיט אחד שלם. זה שלב דיי מרגש, כי סוף סוף מתחילים לראות יצירה של ממש מול העינים. בשלב הזה ניעזר בדבק חם כדי להצמיד אותן זו לזו. כאמור, בשידה הזאת לא היה העניין של חיבור דפנות – כי זה מחובר מלכתחילה.

אחרי שלב חיזוק כל הדפנות – גיליתי שבצד הפנימי של ארגזי הירקות יש מין פינה כזאת מקרטון. להוריד אותה לא יכולתי – דבק חם מעולה – וגם לא רציתי, כי זה נתן לי רעיון – למה שלא אעשה את הדפנות הצדדיות עבות יותר? שלא ייראה במבט ראשון שהשידה הזאת היתה פעם בית חם לגמבות.

אז הדבקתי קאפה בצד הפנימי. הקאפות האלה, מסוג איכותי ועבה, נשארו מהפרויקט שלי. חוץ מלעמוד בפינת החדר ולעצבן אותי – הן לא עשו שום דבר מועיל בחיים. מצד שני – היה לי סנטימנטים כלפיהן, בכל אופן עבדתי עליהן בערך חצי שנה. אבל להכין מהן שידה זה היה בסדר. זה לא שזרקתי אותן לפח. להיפך, הן עלו בדרגה 🙂

2

כאן אפשר לראות את הקאפות משתי הצדדים + מדף.

4

 

מדף זה חשוב. במיוחד לאנשים ממושקפים. הקץ למשקפיים שמתעופפות לרצפה בטעות. תנסו אתם לחפש בבוקר את המשקפיים כשאתם בלי משקפיים. אין תסכול גדול יותר מזה.

שלב חמישי: שיוף. עם נייר זכוכית וסכין יפני נוריד את כל השאריות המיותרות של הדבק החם, ופיסות הקרטון העודפות שמזדקרות מהצדדים.

שלב שישי: עיטוף כל הקצוות. בעיקרון, עוטפים משתי סיבות: קודם כל קיבוע. שכל חלקי הקרטון יהיו מחוברים היטב זה לזה. ושנית, מסיבות קוסמטיות: הרי לא נרצה שיבחינו בכל שהרהיט שלנו עשוי קרטון. אם נכסה את הקצוות שלו, אלו שדרכן רואים שהקרטון הוא גלי – כלפי חוץ הוא ייראה כעשוי ממשהו הרבה יותר יציב.

איך עוטפים? בעזרת דפי מדפסת פשוטים, קרועים לחתיכות, ומצופים דבק משני צידיהם. מי שמעוניין בתמונות מפורטות יכול למצוא אותן בפוסט המעולה של שירה.

בשלב האחרון של הבניה סגרתי את הדפנות העבות בקאפה נוספת, כדי שיהיו אכן עבות ולא חלולות.

הוספתי גם פס קאפה בחלק העליון החזיתי, מעל המדף. אבל שכחתי לצלם.

5

השידה מוכנה!!!

קדימה, צובעים. או במקרה שלי: עוטפים 🙂  לרגל המעמד קניתי ספר חדש בשקל, הפעם עם דפים לבנים… ארך לי פחות משעה לצפות את כל השידה, מבפנים ומבחוץ, בדפי הספר. איך מצפים? מורחים דבק פלסטי בנדיבות על הקרטון, וכדאי גם על הדף – ומכסים את כל השטח.

אם בא לכם דווקא לצבוע, תוכלו להשתמש בצבע אקרילי.

מניחים לייבוש של כמה שעות אחרי העיטוף,  מצפים בלכה שקופה לגימור, ושוב מייבשים.

 

6

 

והרגע המענג שבסופה של כל עבודה: פשוט לשבת מול היצירה, להסתכל בה במבט מאושר, ולחשוב שזה הדבר הכי יפה שעשיתי בחיי.

עד לפעם הבאה.