אמנים רבים נתנו ביצירותיהם ביטוי לטבע הסובב אותם – בכלל, ולעצים, בפרט. אמנים עוסקים בעצים, מפסלים עצים, מציירם עצים, או עובדים עם החומר גלם בעצמו- העץ.

יש משהו מרגש, ליצור בהשראת הטבע. להתבונן בבריאה, לצאת החוצה לשדה, ולצייר.

אמנים נושמים טבע! לכן גם כמסגרת לימודי אמנות עיוניים אני יוצאת עם תלמידותיי לתרגילי התבוננות בטבע ובטוחה כי הדבר תורם לבחינת הבגרות שלהן הרבה יותר משינון פרטי יצירות.

האמן המפורסם, וינסנט ואן גוך, (1853 – 1890). מביע את הרגש שלו באמצעות קווים גליים מתפתלים, ומשיכות מכחול קצרות ועזות.

ואן גוך הרבה לעסוק בציורי טבע, פרחים, עצים, לוואן גוך לא מעט ציורי עצים. עצים פרי פורחים, שדרות עצים ועוד.

מוטיב הברוש חוזר בכמה מיצירותיו.

.

היצירה האקספרסיבית של ואן גוך, מלאה בקווי צבע בולטים. השמים של ואן גוך הם שדה אנרגיה סוער. תחת הכוכבים נח הכפר השקט המתחבר אל הסערה השמימית באמצעות הברוש המזכיר להבת אש. אוהבת את נצנוצי האור והשימוש בצבע רב.

.

ממשיכות הצבע העזות של ואן גוך, נעבור לאמן ההפשטה- פיט מונדריאן.

מונדריאן,  (1872-1944), אמן שיצר בסגנון מופשט-גיאומטרי, התחיל את תהליך ההפשטה שלו בסדרת בדים שתחילתה ב – 1905 שתיארו עצים.

בסדרה שלפנינו נוכל לראות עץ, שלאט לאט משיר את צורות המקורית, הצורות העגולות הופכות זויותיות יותר, הפרטים הרבים נעלמים, הצבעוניות פוחתת כמו גם ההבעה, עד לתוצאה הסופית המורכבת מקווי אורך ורוחב בלבד. כאחת שאוהבת לראות תהליכי עבודה, ועובדת עם תלמידות על עבודה תהליכית,  מרתק בעיניי לראות את תהליך העבודה שלו, את תהליך החקר.

 .

ומאומנות מופשטת (כמעט), לאמנות סוריאליסטית.

רנה מגריט, (1898-1967), צייר בלגי גאון, ומבין הציירים המפורסמים בסגנון הסוריאליסטי.

מגריט משלב פרטים הנראים ראליסטיים אך מיקום האובייקטים והיחס כלפי הרקע ושאר הפריטים בתמונה, לא מציאותי.

..

.

בציורים שלו יש משהו מעבר, משהו לא הגיוני. קצת כמו חידה. מצד אחד, אתה מתבונן ואמור, מה הולך פה?! מצד שני, הדיוק, ההבאה של הטקסטורות, הפרפקציוניזם! יצירות אינטלגנטיות, מרתקות, ששמות לצופה סימן שאלה, ומעוררות למחשבה…

.

נעבור לאמנות מקומית, ישראלית.

אנה טיכו.

.

צורה העבודה של אנה טיכו  (1894 – 1980)  היתה רישום מהתבוננות ישירה בטבע. היא היתה יוצאת לחיק הטבע, לבדה (דבר דיי מסוכן בתקופה ההיא של ירושלים שמחוץ לחומות), ומתעמקת בבריאה, מנסה להעביר לדף עד כמה שניתן את היופי הפשוט, הטבעי, שקיים פה בארץ. עניין אותה נופי הארץ בכלל ונופי ירושלים בפרט. קווי הציור שלה חופשיים וקלים, אך עדיין מנסים לחקות את המציאות בצורה מירבית. ניכרת ההתבוננות העמוקה והשימת לב לכל פרט. ברמת הטקסטורה של העץ, השקעים והבליטות, משחקי האור והצל. יצירה שאני יכולה להתבונן בה דקות ארוכות, להתעכב על כל פרט. מעורר השראה.

ואתם מוזמנים לבקר בבית טיכו, שהפך למוזיאון (ויש גם בית קפהJ ).

כמו אנה טיכו, גם אצל ראובן רובין נבע הציור מאהבת הארץ. ראובן רובין, (1893-1974), אמן ישראלי ניסה לתעד את האור והאוירה של ארץ ישראל. הוא צייר עצי זית של הרי הגליל וירושלים, נופי טבריה וצפת ועוד.(ואם אתם בעניין לקנות יצירות אמנות, באחת מהמכירות הפומביות, הציור נוף ירושלים שלו, נמכר ב-542.5 אלף דולר, תתחילו לחסוך.)

.

מנשה קדישמן

אמנות שונה מכל הבחינות נוכל לראות ביצירותיו של מנשה קדישמן, (1932-2015) אמן עכשווי, צייר ופסל ישראלי. התעסק באנטי תזה לצפוי והמתבקש, באמצעות משחקי מסה וחלל. כשרואים את העבודות שלו, משהו לא מסתדר. יש מתח. אם זה בחומר בו הוא משתמש, בגודל של היצירה, בצבע. לקדישמן עבודות רבות שעוסקות בעצים. אבל שונים ממה שאנו רגילים לראות. עצים כחולים, עצים מפלדה, עצים בנגטיב, ועצים בפוזיטיב.

קדישמן בסדרת עצי הפלדה שלו עשה שימוש בלוחות הפלדה גם בחלק של הפוזיטיב, וגם בחלק של הנגטיב. את מיצב הנגטיב העשוי מלוחות הברזל מהם נגרע מוטיב העץ, הציב במקומות שונים בטבע (למשל, בתוך הים וכאשר הגלים השוצפים חודרים לחלל האילן הריק), בעוד שאת הצורה הפוזיטיבית, הגזורה והצבועה בכחול, העמיד קדישמן במוזיאון ישראל ובניות בירושלים.

העצים במוזיאון ישראל מתכתבים עם העצים המוצבים בעמק המצלבה, מעלים שאלות כמו: מהו הגבול של המוזיאון? איפה הוא מתחיל ואיפה נגמר? ועוד.

יש אמירה מאוד חזקה ביצירת עץ כחול מפלדה.

עד כמה האמן יכול להתערב בטבע?

עץ שעשוי מפלדה, עץ, שגם במקרה של שריפה, ישאר לעד, מאידך, עצים כחולים, דוממים. לא גדלים, לא זזים. אם ננתח אותם מבחינה צורנית וצבעונית, הצורה הסטריאוטיפית של העץ והשימוש בצבע הכחול, יוצרים דימוי של עיצוב ראשוני ונאיבי בדומה לציור ילדים.

נסענו על פני תקופות, זרמים וסגנונות. ראינו איך העצים, שנטועים בכל מקום, שמאירים לנו את הנוף בפיסות של צבע חי, נתפסים ובאים לידי ביטוי אצל כל אמן בצורה שונה לחלוטין.

כי אמנות היא דרך ההתבוננות שלנו בסובב אותנו, והפרשנות שאנו נותנים לה.

שלכן,

רחלי.

—–

רחלי שהרבני: מורה לאמנות מעשית ועיונית, מכינה לבגרות באמנות.