שושי סירקיס

שושי סירקיס

צלמת מזון ולייף סטייל, אמנית ויוצרת. מייסדת ועורכת את אתר רחוב האמן- אתר עיצוב יצירה והשראה.

הם שוב כאן, הגיעו אלינו מכל מיני חנויות שרצו להתפטר מהם.
צבע חום, אחיד. דבק סלוטייפ עבה, לפלף כחול.

אורזים.

ונראה שזה אף פעם לא יסתיים, גם כשהמובילים כבר בפתח,
וגם כשהארגז האחרון נשלח למשאית, נארז לו עוד ארגז אחד,

כן, הוא כבר אחרון. סופי.

רק אתמול ארזתי.

והיום אני מפרקת.

והארגזים מתקפלים, הולכים לפח. כן שם אתם אמורים להיות.
ארונות קמים שוב, עומדים מבקשים שנמלא אותם בחפצים.

ומול כל החום הזה.
והחפצים שפזורים מסביב.
אני מבטיחה לעצמי לא לעבור דירה בשנים הקרובות.

לא אורזת שוב.

ואז, אני רואה אותם ארגזים סגורים במרפסת.
הם היו בבוידעם, ונארזו מהר בתוך ארגז חום.

למיון.

פותחת.

והם מתגלים לעיני, ספרים.

לאורך תקופה ארוכה של לפני מאה וחמישים שנה.

עוברת את סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים.

מתקדמת לשנות השבעים והשמונים,

וסוגרת באלפיים.

השפה משתנה בין השנים,

משפה עשירה וגבוהה, היא יורדת לשפה עממית ופשוטה.

אני רוצה לחזור לתקופה ההיא בתחילת המאה העשרים, עת סיפורים נכתבו בלשון מליצה.

וכולן היו גברות.

מרפרפת בדפים.

קוראת אידיאולוגיות, סיפורי חיים ויומנים אישיים.

והם מלאים בטעם. ביופי ובחן ששמור לפעם.

חלקם, ישארו איתי וניתן להם מקום מכובד וראוי,

יותר מארגז חום מתפורר.

וחלקם ישארו שם. ומילים שמשהו ישב וכתב,

ילכו למקום אחר.

איני יודעת לאן.

רק את הכריכה אני שומרת.

יוצרת.

את הדפים אני שומרת ליצירה אחרת.

הכריכה תהפך להיות למחברת סודית.

אני אוספת ניירות קארדסטוק

גם דפים ישנים, צהובים שיהיו לי לפתקים.

וואשי טייפ'ס.

מדבקות ואיורים מודפסים.

 

מטבעות

וטלכרט מאוסף שירשתי.

ואחרונים באים הבולים.

מהספרים שישארו בארגז אני גוזרת מילים שאהבתי.

רק המוד פודג' עוזר לי לחבר יחד הכול למחברת השראה סודית.

המחברת, היא אני.

מה שאני אוהבת.

מה שגורם לי לחשוב אחרת.

המקומות מעוררי ההשראה.

הטיולים.

החלומות, השאיפות.

הנוסטלגיה שאני לא יכולה בלעדיה, והיא כמו מים חיים בשבילי.

יש לה כיסים, בהם אני שומרת את הפתקים.

היא לא מחברת עם דפים כרוכים.

היא מחברת אוספים.

של מילים.

מחשבות.

חלומות.

את כולן אני כותבת בפתקים שקרעתי מדפים ישנים, צהובים.

 

היא הולכת איתי לכל מקום.

כי היא חלק ממני.

ואתם.

אם אתם מאלה, שמוצאים אותם בערב פסח תקועים עמוק בתוך אלבום תמונות.

קוראים את העיתונים ששמרתם כמה שנים.

ממיינים שוב את אוסף המפיות שלכם מגיל שמונה.

תצרו מזה משהו.

קחו ספר.

ותעשו ממנו מחברת אוספים, מחברת השראה.

המחברת הסודית שלכם.

ותרגישו אחרת.

תרגישו נפלא.

לחלומות הקטנים שלכם,

לגזירי העיתון שהסתובבו בתוך המגירה,

לפתגמים,

למשלים,

לבולים,

ולכרטיסי הברכה.

לכולם,

יהיה מקום מיוחד.

וכשתרצו.

תוציאו את אותם פתקים ואוספים.

ותזכרו.

במה שאתם אוהבים.

 

אז מה הייתם שמים במחברת שלכם? איך היא הייתה נראית?

שתפו אותי, אשמח לקרוא.

 

19 תגובות

  1. יפה.
    כיף לראות שלא פסו מן העולם אנשי רוח והשראה שנותנים מקום ומרחב ליצירה והדמיון והנוסטלגיה שלהם.
    הם גם פה, בדיוק כמו אלה שדוגלים ב'להעיף'..
    ונכון, צריך תיחום לכל דבר. ועשית את זה ועשית עם זה משהו חדש.
    זה מעניין.

    1. אני חושבת שלכאן ולכאן הכי טוב לחיות עם איזון, כי אספנות זה דבר מדהים,
      זה מה שמחבר אותנו לעבר, ולזכרונות.
      אבל גם כאן צריך לשים גבולות ולראות מתי זה סתם קטע, של "לא מסוגלת להעיף"
      ומתי זה אספנות לצורך שימור ונוסטלגיה.
      ובכל אופן, כשאני מעיפה דברים אני תמיד מעבירה הלאה, שמשהו אחר יהנה מהם.
      וטוב שכך עובד העולם:) אחד מעביר השני מקבל.

  2. שושי!!
    השראה מטורפת, כהרגלך, ממש ממש אהבתי.
    בעז"ה, יחכה לזמנו (יש עכשיו כמה פרויקטים אחרים בקנה…)

    1. מרים תודה רבה, שמחה שאהבת!
      וזה בהחלט מסוג הפוסטים שצריכים לחכות לזמן המתאים
      אל תשכחי לשתף אותי:)

  3. וואו!!
    עשית לי השראה מטורפת, שתיאלץ לחכות לפחות עד מוצ"ש 🙂
    פוסט מקסים. אחד הטובים שכתבת מעולם.

    1. תודה רעיה, איזה כיף:)
      שתפי במה שאת עושה, אני די מסוקרנת….

  4. אוספים ישנים.
    ומזכרות.
    הפתק שהעבירה לי החברה הטובה באמצע השיעור (הפתק שמדבר על…)
    החולצה הדהויה שאיתה הלכתי בטיול המסויים ההוא…
    וקור הרוח השמור לאנשים המסודרים, שזורקים לנו הכל בשם אלילי הסדר…

    1. היי נירית, הזכרתי לי באמת, יש לי שקית שלמה מלאה בכל הפתקים שכתבנו בשנות הסמינר,
      והאמת, זו נוסטלגיה מתוקה ומשעשעת, גם אני הייתי מכניסה כמה פתקים למחברת.
      ואת באמת שמרת את החולצה?

  5. כתיבה יפה כרגיל! נתת לי רעיון לאוספים שלי הבעיה שיש לי המון אוספים מכל מיני תקופות\ מצבים ……… אצטרך כמה כרכים כאלו…

    1. יש לי כאן המון ספרים, תוכלי לבוא לקחת לעשות לך סידרה:)
      ותודה על התגובה, שמחה לקרוא:)

  6. זה מדהים!
    פשוט לחיות בתוך כל ההמון הזה
    למצוא את הזמן להשראה….
    אם אנחנו לא מספיקים לפחות את עושה את זה ….

    1. תודה דסי!
      ותמצאי את הזמן, אני חושבת שזמן הוא דבר גמיש
      אנחנו מחליטים מה להכניס בו, מה להספיק,
      תמיד דבר אחד יהיה על חשבון משהו אחר
      השאלה היא מה חשוב לנו יותר:)
      ואני מגלה שיצירה חשובה לי, כמו לשתות מים.

  7. איזה מדהים! איך אני אוהבת את זה בטירוף!!!
    הלוואי שאני יעשה פסק זמן ליצור לי כזה יופי!

    אם תוכלי לתת רעיון מאיפה משיגים כאלו איורים מקסימים אשמח מאוד.כמו הילדה על הגלגל..פשוט איור יפיפה.

    1. איזה כיף מוריה! אני כך כך שמחה לקרוא!
      לגבי האיורים הם איורים חינמיים מהאינטרנט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

דילוג לתוכן