בית חלומותי
חורף אפרורי כבר כאן. מכה בכל החזיתות, כובש עוד ועוד ימים בלוח השנה. שולח זרועות קרות ואוסף את העולם בחיבוק דוב קפוא. הימים קצרים, נעלמים
משהו קטן וטוב
חנוכה. סוף סוף הוא מגיע. מפציע ממעמקי שגרת חורף קודרת, מציץ אל תוך חלונות אפלים ומוגפים, מתגנב לרחובות.
תזכורת סתיו
כבר סתיו, הרוח כבר מרעיד את העלים ברחובות החשוכים. כבר סתיו, והאורות כבים והימים כל כך שקטים והרחובות קרים.
קופסא של ממתקים
קופסא של ממתקים כבר סוף היום. ואני מוצאת את עצמי אוספת ממתקים. אוספת עוד חיוך ומחשבה, משחק ומריבה, אוספת קצת דמעות וקסם של
פעם שלישית גלידה
עונות. הם מתחלפות מהר, שעון הקיץ הוא רק צפירת הקטר המבשר כי רכבת החורף נוסעת נעלמת בין ההרים המושלגים והשמש מציצה מבין ההרים, צובעת את
זרעים של חלומות
החורף כמעט נאסף לו, על שלל צבעיו העזים. כתמי אדום-כתום של שלכת, טיפות של חום בוצי ושחור עמוק עמוק של אפלה. כמעט נאסף אבל עוד
קפה של חורף
עוד יום של חורף. קצת אפור, קצת תכלכל. קודם היתה פה שמש, עכשיו עוד פעם ענן. הוא לא סגור על עצמו החורף הזה…
סוכריה לי יש
יש בה משהו מתוק, תמים. עונג כזה שלא פג קסמו משנות הילדות הרחוקות. יש לה אינספור צורות וגדלים, סוגים וטעמים ותמיד ניחוח נוסטלגי אחד וטעם
גדלתי. וזה רק שנה
כיביתי את הנר. העוגה נפרסה לפרוסות לא שוות, פרוסה דקה לזאת שהתחילה עכשיו דיאטה, פרוסה עבה לזה שבדיוק הפסיק את הדיאטה, עוד שתי פרוסות לילד
סומסום ברחוב האמן
זה קרה מהר. עוגי לא הספיק להכניס את העוגיות שלו לתנור וציפורת משכה אותו בפרוותו גוררת אותו לכיוון הדלת, מותירה את העוגיות שישרפו בתנור. בחוץ
שנה טובה בניחוח נוסטלגי
אחד מהדברים שהכי אהבתי כשהייתי ילדה קטנה היה כרטיסי שנה טובה לראש השנה, כשבגן התחילו לשיר את שירי ראש השנה אנחנו התחלנו לתכנן איך יראה
למי שאוהב להפתיע
הפתעה. זה ריגוש. זה צחוק ושמחה. זה הלם. כיף. אני אוהבת הפתעות. מבחינתי זה כמו חטיף אנרגיה ביום בלי אנרגיה. כמו צבע גואש ורוד שנשפך על
