פעם חשבתי שתה זה רק לסבתות,

לפעמים לפעמים הייתי שותה, כשקצת לא הרגשתי טוב,

אח"כ רק כדי להתחמם בחורף, ואז כבר בחרתי לי חליטה עם טעם של אפרסק טעים,

פתאום גיליתי שתה זה דווקא טעים, ובריא, ועם המגוון העולמי שיש לנו כאן זה בהחלט נהיה מענין,

אז מה זה בעצם תה? מים וקצת עלים? כן, אבל לא!

אז בואו בעקבותי להכיר קצת את התה, ויהיה גם מתכון מצוין לעוגיות מייפל מהממות לטבילה בתה.

צילום וסטיילינג : שושי סירקיס

שיח התה הוא צמח ירוק עד שמו המדעי הוא"קמליה סיננזיס" ממשפחת הקמליות,

ומקורו בסין, טיבט וצפון הודו. לשיח התה עלים בשרניים בצבע ירוק כהה וגזע עבה וחזק

פרחי התה פורחים בצבעים לבן או ורוד וריחם עדין.

אז איך בעצם נולד התה?

שנונג, קיסר סין האגדי, שהיה גם מדען אסר על נתיניו לשתות מים לא רתוחים, מטעמי בריאות.

באחד הפעמים כשיצא לטייל ברחבי ממלכתו, נעצר לנוח בגינה, נתיניו הרתיחו לו מים חמים, ופתאום נשבה לה הרוח  וכמה עלי תה נשרו לתוך המים המבעבעים, שנצבעו בצבע העלים, כאחד בעל טבע סקרן המיוחד החליט לטעום מהמשקה החדש, לאחר ששתה את המשקה ונהנה מטעמו גילה את השפעותיו הרפואיות וכך בעצם התגלה התה.

את התה נהגו לשתות כבר בתקופת שושלת טאנג הסינית.

הפעם הראשונה שבה פגשו אנשי אירופה את המשקה הייתה כאשר הפורטוגזים הגיעו ליפן בשנת 1560. תקופה קצרה לאחר מפגש זה החל יבוא התה לאירופה.

התה הפך להיות פופולרי בקרב אצולת צרפת והולנד, עקב מחירו הגבוה לא יכלו אנשי מעמד הביניים להנות ממנו.

וב-1650 הגיע התה לאנגליה על ידי קתרינה מברגנזה, נסיכה פורטוגזית ששהתה באנגליה.

הביקוש הרב שנוצר באירופה לתה הוביל לגירעון מסחרי בין אירופה לסין, והבריטים החלו לגדל תה בהודו על מנת לספק את הביקוש.

הפקת תה

שלב חיוני הקיים בתהליכי ההפקה של כל סוגי התה הוא שלב ייבוש העלים, שנועד להפחית את

מידת הלחות בעלים ולייצב ולשמר את עלי התה.

התה השחור הוא הנפוץ ביותר בעולם, והוא מופק בתהליך תסיסה של העלים שבמהלכו האנזימים נקשרים אל החמצן שבאויר, התהליך הזה גורם להשחרת העלים ויוצר את הטעם והצבע האופייניים של התה.

התה הלבן הוא תה נדיר מאוד מיוצר ונמכר בכמות קטנה בסין, ניצני התה נקטפים בעודם צעירים, לפני שנפתחו, ונפשרים לייבוש בשמש, צבע התה חיוור וטעמו עדין במיוחד, חיי המדף הקצרים שלו והיקף היצור המצומצם מעלים את מחירו של התה והוא נרכש רק ע"י אניני טעם ומומחים בתה.

התה הירוק נשאר בצבע של העלים, ללא תהליך תסיסה, הטעם והצבע עדינים מאוד ורמת הקפאין בתה נמוכה מאוד, והוא ידוע בסגולותיו הרפואיות הרבות.

התה מסביב לעולם

יפן – מאצ'ה –  הוא תה ירוק טחון-דק, האהוד ביותר ביפן. המנהג התרבותי המכונה טקס התה היפני מתרכז סביב ההכנה, ההגשה והשתייה של המאצ'ה. בזמנים מודרניים, מאצ'ה הוכנס לשימוש גם למתן טעם ולצביעה של מאכלים שונים כמו מוצ'י, אטריות סובה, גלידת תה ירוק ומגוון של וואגאשי (מתוקים יפניים). מאצ'ה הינו תה ירוק איכותי ביותר הנטחן לאבקה דקה, ואיננו אבקת תה או אבקת תה ירוק.

אנגליה – מסיבת תה היא ארוחת תה אנגלית קלאסית. היא נערכת לרוב בשעה 16:00, על השולחן ישנם ספלים וצלוחיות מסודרים בקפידה, מפיות וכלי הגשה מרשימים, סקונס וכריכונים בגודל ביס.

מקורן של מסיבות התה באנגליה של תחילת המאה ה-17, עם התגברותם של משלוחי התה מהמזרח הרחוק. התה שנחשב אז למצרך יקר הפך לפופולרי בקרב בתי האצולה הבריטי.

בני המעמד העליון התחילו לאכול ארוחות תה ב-1840 כאשר את התה שתו באירועים חברתיים ובבתים פרטיים הוא הפך לסמל סטטוס, ובמהרה הפך לארוחה שנאכלה מדי יום, ושבה הגישו תה חלש מקומקום יחד עם חלב וסוכר (מנהג המושפע מהרגלי ההודים).

סין – תה אוּלונג  הוא סוג תה סיני מסורתי. התה עובר תהליך חימצון במשך זמן ארוך מזמן החימצון של התה הירוק וקצר מזה של התה השחור.

הודו –  צ'אי הודי הוא תערובת של תה וחלב (או חלב ומים) המורתחים יחדיו. מקורו של הצ'אי הוא בהודו ושם הוא פופולרי אף יותר מאשר קפה או תה רגיל. לצ'אי גרסאות רבות, הידועה שבהן היא צ'אי מסאלה בה ניתן למצוא ארבעה מרכיבים עיקריים: תה, סוכר,תבלינים וחלב. השוני בין סוגי הצ'אי בא לידי ביטוי בדרך כלל בסוג התבלינים ובמינונם.

ברוב סוגי הצ'אי יהיו ג'ינג'ר והל. תבלינים נוספים שניתן למצוא בצ'אי הם : קינמון, ציפורן, כוכב אניס, זרעי שומר, אגוז מוסקט ומעט פלפל אנגלי.

חליטות צמחים ופירות

חליטות צמחים ופירות מורכבות משילובים שונים של צמחים ופירות טבעיים ומכילות: עלי כותרת,

גבעולים, שורשים, פירות, עשבי תיבול וניצנים. תערובות החליטות אינן מכילות קפאין או תוספות סוכר

ומתיקותן נובעת מהסוכר הטבעי המצוי בפירות.

שקיקי התה הם מוצר חדש יחסית, שקיקי תה מבד פותחו בראשית המאה ה-20, שקיקי תה מנייר רק בראשית שנות ה-40 ושקיק תה ללא סיכה (פס הכסף) פותח על ידי חברת ויסוצקי רק בשנות ה-60.

יש שתי גרסאות להמצאת השקיק.

האחת מספרת כי סוחר תה הודי קיבל משלוח של ארגזי תה ששהו באניה שחלפה בדרכה בסערה, טילטולי האניה גרמו לעלי התה להמחץ ובמקום עלים יפים קיבל עלי תה מרוסקים. על מנת לא להשליך את כל המטען, ארז את שברי העלים בשקיקי בד ושיווק אותם.

הגרסה השנייה משייכת את ההמצאה לסוחר תה ניו-יורקי בשם תומאס סליוואן שקיבל תה מסוג חדש וטוב, כקידום מכירות שלח ללקוחותיו דוגמיות של התה ארוזות בבד משי, הלקוחות התעצלו לפתוח את השקית והטילו אותה לכוס עם מים רותחים.

שיטה הנחשבת איכותית יותר להכנת תה היא חליטת עלי תה משוחררים (loose leafs) בקנקן תה. במהלך ההיסטוריה וגם היום חברות שונות משתמשות בסוגים שונים של קנקני תה, מברזל יצוק כפי שנהוג ביפן ועד קנקן חרסינה כפי שנהוג במערב. הטמפרטורה היא גורם  משפיע משמעותי בחליטת התה.

לפני שאתן רצים ללהכין את המתכון של העוגיות, אני חייבת להודות לשושי, על הצילום המקסים והמגוון של הפוסט, שושי, שאפו!

עוגיות מייפל לטבילה בתה:

• 200 גרם חמאה/ מחמאה רכה בטמפ' החדר
• 120 גרם (1 כוס) אבקת סוכר
• 80 גרם (1/3 כוס) סירופ מייפל
• 1/4 כפית תמצית וניל
• 4 חלמונים
• 400 גרם (3 כוסות פחות 2 כפות) קמח
• 60 מ"ל (1/4 כוס) מים קרים
• קורט מלח
• 1/2 כוס אבקת שקדים

זיגוג מייפל (לא חובה)

• 1 חב' א. סוכר
• 2-3 כפות סירופ מייפל

אופן ההכנה

במיקסר עם וו גיטרה מערבבים את כל החומרים היבשים עם החמאה, עד לקבלת פירורים.

מוסיפים את הביצים, המייפל, תמצית הוניל, והמים ומערבלים קצרות, עד לקבלת בצק אחיד,

עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומקררים כשעה,

מקמחים משטח עבודה, ומרדדים את הבצק לעובי של 1/2 ס"מ  קורצים בצורה הרצויה, ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה.

אופים בתנור על חום של 160 מעלות כ10-15 דקות עד שהעוגיות מזהיבות מעט.

מוציאים ומצננים.

לגלייז, מערבבים א. סוכר עם מייפל היטב עד לקבלת מרקם משחתי, אם זה יבש מידי ניתן להוסיף עוד טיפה מייפל, מקשקשים על העוגיה עם הגלייז ומחכים שיתקשה.

העוגיות מצוינות בהקפאה.

וטעימות ביותר עם התה או הקפה!

בתיאבון

הכנתם? רוצים לספר לי משהו?

מכינים מהמתכונים שלי? צלמו ושתפו אותנו ונשמח לפרסם בניוזלטר של האתר

מחפשים עוד מתכונים? כנסו לכאן לבלוג שלי