הפוסט הזה מורכב משלושה סיפורים, שהתחברו בנקודה מסוימת למשהו אחד מדהים.

הסיפור הראשון הוא על אבא שלי. כשהיה בגילי הוא היה גיטריסט מבריק. היתה לו גיטרה קלאסית והוא ניגן המון. עם השנים והילדים התחום הזה נזנח, ואיתו הגיטרה שפקעו מיתריה מזוקן, והעץ שלה התפרק ורעד. וכל זה כשהיא ארוזה בנרתיק שלה ותקועה במחסן. אף אחד לא טרח לגעת בה. רק מידי ערב פסח התנהל הויכוח האם לזרוק אותה סוף סוף או לא.

הסיפור השני הוא על וקטור מקסים של שאטרסטוק שנתקלתי בו פעם, ואהבתי אותו מאד. זה בדיוק הסגנון שמגניב אותי – רישומים ידניים בשחור לבן וקצת נגיעות צבע. שמרתי אותו בתיקיית ההשראות שלי עם הבטחה לעצמי שיום אחד אעשה משהו בסגנון הזה בדיוק.

והסיפור השלישי הוא על חלום ישן שלי, שמתגשם בימים אלה. כבר כמה שנים אני חולמת ללמוד גיטרה, וזה נדחה מכל מיני סיבות. בחודשיים האחרונים פתאום תפסתי אומץ והתחלתי. חיפשתי ברשת סרטונים ללימוד גיטרה, מישהו השאיל לי גיטרה לכמה חודשים, ואני מנסה. רק כדי לדעת שניסיתי.

בוקר אחד חיפשתי את הנרתיק של הגיטרה שהושאלה לי. מישהו החליט לטמון אותו במחסן – ולא רק במחסן, אלא בעומק. בקצה הכי רחוק שלו. הייתי צריכה לטפס על קולקצייה שלמה של רדיאטורים כדי להגיע אליו.

והיה שווה, כי מתחת לנרתיק שכב עוד נרתיק, ובניגוד לנרתיק הראשון – הנרתיק השני היה מלא. בגיטרה הישנה של אבי.

המצב שלה היה דיי מכמיר לב. שלושה מיתרים חלודים נשארו למזכרת, מהם אחד רפוי לגמרי,  הראש היה שבור למחצה, הגב נפרד מהחלק הקדמי, והיא כולה מלאה שריטות וחורים.

וזאת הנקודה שהכל מתחבר.

לתקן את הגיטרה הישנה אין מצב. מצד שני, אחרי שלמדתי בזיעת אפי שלושה אקורדים ושתי פריטות – אני מעריכה קצת יותר את עניין הגיטריזם, ולא יכולתי לזרוק אותה סתם כך שוב למחסן.

אז מה עושים? מציירים עליה. מה מציירים? לא יודעים. התחלתי לחפש רעיונות. חרשתי את כל תיקיות ההשראה שלי, ו- בוינג, נפלתי על הוקטור של שאטרסטוק.

הוצאתי צבעים והתחלתי לעבוד. הדרך והתוצאות לפניכם.

שלוש שכבות אקריליק לבן על הגוף והראש:

שרטוט בעיפרון:

צביעה באקריליק:

ארטליין שחור דק על קווי המתאר:

גימור לכה שקופה על הכל:

לכו לחפש במחסנים שלכם. אם תמצאו שם גיטרות – נסו גם 🙂