זיכרון ורוד מתוק
זכרונות ורודים, מתוקים ומרשרשים מלווים את הפורים שלי. שמלות נפוחות, נוצצות, שכל נגיעה בהן משאירה אבק קסמים על היד. בדים מבריקים. צלחות נייר זרועות גזירים צבעוניים ועטופות בצלופן וצנצנות קשורות בסרטים מסתלסלים.
באולינג מתוק
היו ימים כאלה שהלכנו לשם המון, אוהבת את הצבעוניות והרעש, את ההתלהבות, ואת התחרות הסמויה, כל אחד רוצה לצבור את הניקוד הכי גבוה! אבל מה לעשות, לא תמיד הכדור ממושמע… באולינג זה משחק מלא אנרגיה וכיף, מסוג המשחקים שתמיד כיף לשחק אותם, בכל גיל ובכל מצב.
ומשלוח עוגות ♥
העולם מתחלק לשניים. אלה שאוהבים לאפות ואלה ששונאים. אבל בדבר אחד העולם שלם, כולם אוהבים לאכול עוגות!
בית חלומותי
חורף אפרורי כבר כאן. מכה בכל החזיתות, כובש עוד ועוד ימים בלוח השנה. שולח זרועות קרות ואוסף את העולם בחיבוק דוב קפוא. הימים קצרים, נעלמים לי מבין האצבעות. רק מתחילים להתעורר, וכבר נאספים ומתפוגגים אל תוך הלילה הארוך. ואני בתוך הבית. מנסה ליצור לי עולם קטן של אור וחום.
משהו קטן וטוב
חנוכה. סוף סוף הוא מגיע. מפציע ממעמקי שגרת חורף קודרת, מציץ אל תוך חלונות אפלים ומוגפים, מתגנב לרחובות.
תזכורת סתיו
כבר סתיו, הרוח כבר מרעיד את העלים ברחובות החשוכים. כבר סתיו, והאורות כבים והימים כל כך שקטים והרחובות קרים.
קופסא של ממתקים
קופסא של ממתקים כבר סוף היום. ואני מוצאת את עצמי אוספת ממתקים. אוספת עוד חיוך ומחשבה, משחק ומריבה, אוספת קצת דמעות וקסם של שתיקה, מילים יפות ונשיקה. הממתקים שלי.
פעם שלישית גלידה
עונות. הם מתחלפות מהר, שעון הקיץ הוא רק צפירת הקטר המבשר כי רכבת החורף נוסעת נעלמת בין ההרים המושלגים והשמש מציצה מבין ההרים, צובעת את הנוף האפרורי בצבעים עליזים וצבעוניים
זרעים של חלומות
החורף כמעט נאסף לו, על שלל צבעיו העזים. כתמי אדום-כתום של שלכת, טיפות של חום בוצי ושחור עמוק עמוק של אפלה. כמעט נאסף אבל עוד מותיר אחריו שובל ארוך: הר של ממתקים מפורים, הר של כביסה בלתי נגמרת והררים של משימות שצריכות להיעשות. איזה חורף זה היה…
קפה של חורף
עוד יום של חורף. קצת אפור, קצת תכלכל. קודם היתה פה שמש, עכשיו עוד פעם ענן. הוא לא סגור על עצמו החורף הזה…
סוכריה לי יש
יש בה משהו מתוק, תמים. עונג כזה שלא פג קסמו משנות הילדות הרחוקות. יש לה אינספור צורות וגדלים, סוגים וטעמים ותמיד ניחוח נוסטלגי אחד וטעם של עוד.
גדלתי. וזה רק שנה
כיביתי את הנר. העוגה נפרסה לפרוסות לא שוות, פרוסה דקה לזאת שהתחילה עכשיו דיאטה, פרוסה עבה לזה שבדיוק הפסיק את הדיאטה, עוד שתי פרוסות לילד שרוצה רק את הקצפת, וחצי פרוסה לסבתא שטועמת רק כדי שלא נגיד שהיא לא משתתפת ביום הולדת. זה חלק מהמסורת.
